מבוגרים עם הפרעת קשב מעידים לעתים קרובות על רגשות ותחושות כמו אלה:
אשמה – כל מעידה הכי קטנה יוצרת אצלי תחושת אשמה גדולה. אני אשם כל הזמן.
הצפה – ההצפה הפיזיולוגית של הגירויים מעוררות אצלי הצפה רגשית ושיתוק.
פגימות – אני חשה שמשהו לא בסדר אצלי; אני פחות טובה מאחרים.
תנודות חזקות במצב הרוח – כשמצליח לי, זוהי תחושה אדירה; כשמתפשל, אני על הפנים.
זיוף – יום אחד יגלו שכולי זיוף והסתרות, שיש המון דברים שאני לא יודע.
מותשות – ההתמודדות הבלתי פוסקת מתישה אותי לגמרי. אין לי כוח.
לחץ – אני צריכה להיות דרוכה כל הזמן, כדי לא לטעות.
שעמום – אני משתעמם מהר יותר מאחרים, ואז מתחיל לחפש ריגושים או בורח.
ההתמודדות עם כל הרגשות האלה מובילה לחוויה רגשית של הישרדות. פעמים רבות אצל מבוגרים עם הפרעת קשב המטרה היא רק לסיים כבר – לסיים את השיעור, לסיים את הפגישה, לסיים את היום. ההתמודדות ביומיום מייצרת מערבולת כזאת של רגשות, שכל מה שהאדם מסוגל לעשות הוא את המינימום כדי לשרוד. ההתמודדות היומיומית עם התפקוד והמטלות הרבות כה מאתגרת, שתחושת המסוגלות נפגעת מאוד.
מכאן, העניין החשוב ביותר בהפרעת קשב אצל מבוגרים הוא שינוי העמדה הרגשית כלפיה. מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז חשים על פי רוב שונים, פגומים, חסרי ביטחון בתחומים רבים ולא מוצלחים מספיק. עוצמת התחושות האלה עשויה לעורר תהייה ברגע הראשון, מכיוון שהפרעת קשב היא הפרעה נוירולוגית, פיזית, ולא הפרעה רגשית. ובכל זאת ההשלכות הרגשיות נובעות בעיקר מהיחס הביקורתי, המאשים והמורכב של הסביבה ושל בעל.ת הפרעת הקשב לתוצאות ההפרעה. השינוי ביחס להפרעה ובעיקר לתוצאותיה דרך טיפול נכון מביאים עימם חוויות הצלחה רבות יותר ומשנים את החוויה הרגשית.