לימודים עם הפרעת קשב=סבל

  • אין לכם מושג מתי יש מבחן, מתי צריך להגיש עבודה, איפה נרשמים וכו – בקיצור: לא מחוברים
  • לא מסיימים את התואר בזמן שהוקצב אלא גוררים אותו עוד שנתיים-שלוש או לא מסיימים אף פעם
  • הברזות בלי סוף, מגיעים ללימודים רק לפעמים. בטח שלא על הבוקר
  • מגישים תרגילים בשיא הלחץ רק בסוף הסמסטר כי הבנתם עכשיו שאם לא תגישו לא תוגשו למבחן
  • בונים על סימסטר קיץ ומתישים את עצמכם בלימודים ללא הפסקה בין שנה לשנה
  • חוזרים על קורסים פעמים ושלוש
  • לא פותחים מכתבים מהמוסר האקדמי ואם פותחים אז לא קוראים כי זה נראה מסובך ולא מובן
  • מסתכלים מסביב ואומרים לעצמכם: “אני לא פחות חכם מרב האנשים פה ובכל זאת אני נכשל”
  • לוקחים המון שיעורים פרטיים לפני המבחן
  • מופתעים לגלות שעוד שעה יש בוחן שמעולם לא שמעתם עליו
  • אם כבר מגיעים לשיעורים יושבים בסוף הכיתה
  • אין ממש מושג מה לומדים שנה הבאה ומה תוכנית התואר
  • נדיר שמכינים שיעורי בית

עצרו את הביקורת! – אתם לא פועלים כך מתוך זלזול, חוסר משמעת, קושי להתמיד, דחיינות, הרגלים רעים וכל המילים הגדולות האלה. הבעיה שלנו היא אחרת: יש לכם הפרעת קשב. זה לא תירוץ אבל כשמבינים את זה באמת מתמודדים בצורה נכונה יותר. רגשי האשם לא רלוונטים כאן  – העבודה שלכם היא לא להלחם בעצמכם אלא למצוא את הדרך הסבירה עבורכת ללמוד בעזרת כלים מתאימים. הפרעת הקשב עושה צרות רבות בתחום הלימודי כי לימודים מערבים כמה יכולות ביחד שלרב פגועות אצל אנשים עם הפרעת קשב כמו קשב מתמשך (היכולת להתרכז זמן רב בקריאה או במידע משמעם), יכולות תכנון, חיבור ללוח זמנים, המנעות מלימודים לארו כשלונות רבים בעבר ועוד.

הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות – כסטודנטים עם הפרעת קשב ווריכוז אתם חייבים ללמוד עם כלים ו”קביים” מתאימים:  הדבר הראשון הוא למצוא חונך/חונכת כבר מהסימטר הראשון. אל תנסו להסתדר לבד. חונך הוא מישהו מהמחזור שלכם או שנה מעל, תלמיד טוב ומסודר כמובן איתו תפגשו מדי שבוע לשעתיים-שלוש. במפגשים תבדקו יחד אם היו מטלות השבוע, תרשמו ביומן מועדי הגשה ותשבו על שיעורי בית או עבודות יחד בסוף כל פגישה תסכמו על שיעורי בית עם החונך עד הפגישה הבאה. חוונכות היא פתרון מצוין כיוון שהיא זולה משמועתית משיעורים פרטיים, מה גם שסטונדטים עם הפרעת קשב לרב לא מתקשים משמעותית בהבנת החומר אלא בארגון שלו, בשמירה על הרצף. מכללות ואוניבסטאות רבות מארגנות פעמים רבות חונכים בחינם – פנו לידיה ללקוי למידה וקשב במוסד בו אתם לומדים והם יכוונו אתכם.

מלבד חונכות ישנם כמובן קביים נוספים – ליידע את המוסד שיש לכם הפרעת קשב ולבדוק אם מגיעים לכם הקלות או התחשבות מיוחדת, לבקש ממרצה בו אין חובת הגשה שיחייב אתכם בהגשה כי אחרת לא תלמדו,  לעבוד עם יומן ולכתוב שם כל מה שקורה בלימודים והכי חשוב, למצוא כבר בתחילת הלימודים חבורה של אנשים שתוכלו ללמוד איתם ביחד – תתקשו מאד ללמוד לבד ולמידה עם אנשים בשמיעה או בישיבה יחד על תרגילים להגשה תעזור לכם מאד. מכיוון שאנשים נוספים הם מפתח חשוב – נסו לגייס את הסביבה הקרובה שלכם למטרה : אל תתבישו לבקש מבת הזוג לבדוק אתכם כל שבוע אם הגשתם תרגילים, אל תהססו לבקש מחבר לנזוף בך אם לא הגעת לשיעור ולהתקשר אליך בבוקר כשהוא קם.

ועוד 4 נקודות לסיום:

  • מבוגרים רבים שואלים איך יתכן שהיו תלמידים די טובים בתיכון ובאוניברסיטה חרב עליהם עולמם.  אם היו תלמידים טובים אולי זה אומר שאין להם בכלל הפרעת קשב? התשובה היא שככל שעולים בגיל הרמה עולה, לכן יש מבוגרים שהיו תלמידים טובים ביסודי אבל “נעצרו” בכיתה ז’  ויש כאלה שה”בום” קרה להם באוניברסיטה, שם האינטלגנציה ויכולת האלתור לא מספיקות יותר.
  • בחירת נכונה של מקצוע – מכיוון שלימודים למבוגרים עם הפרעת קשב הם לרב סיוט חשוב לבחור תחום לימודים שאתם מחוברים אליו, כזה שיתאים לכם ויוביל אתכם למקצוע בו הכשרונות שלכם יוכלו לבוא לידי ביטוי. אם אתם חושבים שלא בחרתם נכון או שטרם בחרתם ואתם מתלבטים – פנו לפסיכולוג תעסוקתי שמתמחה בהפרעת קשב.
  • יש מבוגרים עם הפרעת קשב שאוהבים מאד ללמוד (כן, יש כאלה…) וחולמים לפתח קרירה אקדמאית. בבואם לאוניברסיטה האכזבה מעצמם היא לרב מרה עד מאד כיוון שהסקרנות שלהם לא מספיקה כדי להצליח. חשוב מאד להעזר באנשי מקצוע במצב כזה.
  • השפעת טיפול תרופתי מתאים בפן הלימודי כמו ריטלין יכולה להיות דרמטית לטובה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *